|
|
הרמב"ם ובנו הראב"ם - המשכיות ושוני יוסף ינוךפנטון אין ספק שעם משנתו של ר ' משה בן מימון הגיעה ההגות היהודית של ימי הביניים אל נקודת השיא שלה , שלאחריה הכול הוא בחזקת שינון ופרשנות . אמת שדמותו המדהימה של "הנשר הגדול" האפילה על כל מה שנכתב אחריו , אך טעות להסיק מכך כי היצירתיות האינטלקטואלית היהודית כולה עמדה מלכת בשל ברק מחשבתו המסנוור . מיד אחרי פטירתו של הרמב '' ם התחוללה בעצם מחיצתו תנועה מחשבתית ורוחנית רבת חשיבות , שהיו מעורבים בה יוצאי חלציו הישירים של הרמב"ם . חלק לא מבוטל מפעילותם הספרותית הוקדש לליבון משנתו של זקנם המפורסם , אמנם לא במובנה הפילוסופי . הם הניחו את ההתעסקות בבעיות פילוסופיות ובחרו בנטייתם העיקרית את הדרך החסידית . בשל המפנה שחל באווירה האינטלקטואלית בעקבות שקיעת הפילוסופיה בעולם המוסלמי ( ובמקרה המידי - של מצרים , ( והשגשוג העצום של הצופיות שהיתה אויבת למדע ולפילוסופיה , פירשו צאצאי הרמב " ם את מחשבתו ברוח " ספיריטואלית . " הנטייה למזג מיסטיקה צופית עם תורות הרמב"ם חוזרת ונשנית בכמה מכתבי צאצאיו . ראש וראשון בהם בנו ר' אברהם , ( 1237-1186 ) ואחריו בן בנו של הרמב...
To the book |
|
|