פרק שביעי את הירושה ליטשת עד־גביש

פרק שביעי את הירושה ליטשת עד גביש ב 16 באוגוסט 1944 כתב גרשום שוקן לעגנון כי ברצונו להביא באחד מגיליונות " הארץ " הקרובים דברים לזכרו של ברל כצנלסון , שמת באופן פתאומי ימים אחדים קודם לכן . "האם נוכל לסמוך שנקבל ממך דבר מה עליו או אולי ספור קטן מוקדש לזכרו "? מותו של ברל בן ה , 57 שהיה מראשי תנועת הפועלים בארץ ועורך העיתון "דבר , " הכה בהלם את היישוב ותפש את כותרות העיתונים ואת עמודיהם הפנימיים למשך ימים רבים חרף הידיעות הקשות שזרמו כל העת מאירופה . עגנון עצמו , שערב מותו של ברל בילה בחברתו בביתו של גרשם שלום , כאב עד מאוד את הסתלקותו של האיש , שהיה המנהיג הפוליטי היחיד של היישוב שעמו היה לו קשר קרוב ואישי במשך שנים רבות ושאותו אהב בכל לבו . אין צורך לומר עד כמה העריץ ברל את עגנון . ברל הוא שפתח לפני עגנון את שערי העיתון " דבר " מאז יומו הראשון של העיתון . כמי שגרס מאז ומעולם שהמהפכה הציונית אינה רשאית לשלול באופן גורף את התרבות שנוצרה בגלות ראה ברל בעגנון - יותר מבכל סופר אחר בישראל - את הגשר החי המחבר בין כאן לשם , בין הווה לעבר , בין המציאות הנבנית בארץ לבין דורות שעברו . ימים אחד...  To the book