פרק ארבעה־עשר השבת

פרק ארבעה עשר השבת א "ויגולו השמים והארץ וגל צבאם . ג וינל אלוהים גיום השביעי מלאנתו אשר עשה , וישנות ביום השביעי מגל מלאנתו אשר עשה . ; ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו , ני בו שבת מנל מלאגתו אשר ברא אלוהים לעשות . " נשאלת השאלה : אם הבריאה כולה נעשתה בבת אחת בפעולת בריאה אחת , וששת ימי הבריאה אינם אלא סדר של קדימה בסיבה פועלת וחמרית בעיקר , כיצד יש להבין את היום השביעי לבריאה , את השבת . לשאלה זו מקדיש . הרמב"ם את פרק סז מן החלק הראשון במורה נבוכים . הוא דן כאן בשלושה שמות רבי משמעות , שבהם משתמש המקרא בתיאור היום השביעי לבריאה — 'שבת , ' 'וינח' ו'וינפש' — והמשמשים מפתח להבנת משמעותו . השם 'שבת' מופיע בתיאור היום השביעי לבריאה בבראשית בלב , ג : " ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלוהים את היום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות" ; וכן בשמות לא : יז "כי ששת ימים עשה ה' את . השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש . " לדעת הרמב"ם שייך הפועל 'שבת' לסוג השמות המושאלים , ויש לו הוראה מנוגדת להוראת הפועל 'אמר' בש...  To the book