פרק שני דרשות חז"ל — דרכי הביטוי הלשוני שלהן ומשמעותן

פרק שני דרשות חז"ל — דרכי הביטוי הלשוני שלהן ומשמעותן הרמב"ם רואה בחז"ל חלק משרשרת המוסרים של 'סתרי תורה' בעם ישראל . סתרי התורה , אותם הוא מזהה עם הפיסיקה ועם המטפיסיקה האריסטוטליות , שנמסרו בעל פה "מיחידי סגולות ליחידי סגולות" במשך דורות עד לגלות , שאז נהרגו המוסרים ונותקה שלשלת המסירה . השקפה זו על חז"ל משמשת לרמב"ם הצדקה לטענה , שמשמעותן האמיתית של דרשות חז"ל היא בתחום הפסיקה והמטפיסיקה האריסטוטליות , ושגם חז"ל , כנביאים לפניהם , השתמשו במסירת התכנים הללו בלשון סימבולית , שיש בה אפשרות של הסתר וגילוי כאחד ! הסתר האמת ממי שאיננו מוכן לקבלה וגילויה לראוי לכך י . בדברו על ניתוק שלשלת המסירה של סתרי התורה ואבדנם מעם ישראל במו"נ ח"א פע"א אומר הרמב"ם : " ולא תמצא מהם ( מן ה'שרשים העצומים' שהם 'סתרי תורה ( ' אלא הערות קטנות ורמיזות באו בתלמוד ובמדרשות , והן גרגרי לב מעטין עליהם קליפות רבות , עד שיתעסקו בני אדם כולם בקליפות ההם וחשבו שאין תחתם לב בשום פנים" ( דף קז ע"ב . ( אותה השקפה על דרשות חז"ל חוזרת גם בפירוש למשנה : בהקדמה למשנה ובהקדמה לפרק 'חלק . ' בהקדמה לפרק 'חלקי אומר הרמב"ם על ...  To the book