( א ) 'מחבר' הטקסט , משמעותו ודרכי הביטוי הלשוני שלו ההנחה המרכזית העומדת ביסוד פירושו של הרמב"ם למקרא היא , שהמקרא בא לבטא בלשון דימויית אמיתות פילוסופיות בתחום הפיסיקה והמטפיסיקה האריסטוטליות . הנחה זו הוא מבסס במספר דרכים . החשובה שבהן היא תורת הנבואה שלו או ליתר דיוק הפסיכולוגיה של הנבואה י . היא מסבירה לנו מיהו 'מחבר' הטקסטים המקראיים הדורשים פירוש שלא על דרך הפשט ומה יחסו לטקסטים הללו . במורה נבוכים חלק ב פרק מה , במסגרת דיונו בשאלת מדרגות הנבואה , מבחין הרמב"ם בשלוש חטיבות מרכזיות במקרא על פי 'מחברי' הטקסטים שבו : ( 1 ) התורה , שנכתבה על ידי משה , ( 2 ) נביאים ראשונים ונביאים אחרונים , שנכתבו על ידי כל שאר הנביאים ; ( 3 ) כתובים , שחוברו על ידי אנשים בעלי מדרגת עיון גבוהה וחלה עליהם רוח הקודש . אנשים אחרונים . 4 "הקדמה למשנה , " הקדמות לפירוש המשנה , עמ' סה—עב . . 5 עמ' קיז—קכג . . 6 בשם 'לשון דימויית' נקרא ללשון המשתמשת בדמויים חושניים כדי לבטא אמיתות פילוסופיות בניגוד ללשון המדעית . אנו כוללים בה את המשל , ההשאלה והגוזמא ( ראה : מו"נ ח"ב פמ"ז . ( וראה גם להלן : "דרכי הביטוי הל...
To the book