הבושה והגבלת החירות בדרך כלל , אנו רואים בבושה רגש רגעי הנובע מפעולה המעמידה אותנו בעיני עצמנו או בעיני הזולת במצב בלתי נעים ומשפיל , מודעות של בלבול וחרפה הקשורה לעתים בהרגשת כישלון ופחד . לדעת המהר '' ל , הבושה אינה רטרוספקטיבית אלא פרוספקטיבית : אין זה דין וחשבון על חטא אלא גיבוש עמדה לגבי העתיד . בשני פרקים שהקדיש לבחינת מושג הבושה , נמנע המהר"ל מלקשור אותה אל פעולה מיוחדת , והוא נוטה לראות בה עמדה האופיינית להתנהגות מוסרית המופיעה בד בבד עם אותו מתח הבא לידי ביטוי בדיונו של המהר"ל כבר במשפט הראשון - הקוטביות . עמדה אופיינית לתודעה מוסרית אמר החכם מכל האדם ו "העז איש רשע בפניו , וישר הוא יבין דרכו" ( משלי כא , כט . ( העזות ניכרת בפני האדם . עז הפנים אינו משיב פניו אחור משום דבר ומשום אדם . עטור כבוד הוא חודר לחיים בדרך חירותו . הרשע ניכר בעזות פניו , במבע של רצון לעצמה ושל התנגדות נחושה לכל מהות אחרת . זולתו נתקל באטימות עיקשת המסתיימת בניתוץ כל דבר העומד בדרכו . לעומת זאת , האדם הישר חוזה מראש שקשי עורפו עלול להטותו משווי המשקל של היחס , ולכן "אינו הולך בדרך ההיא לגמרי . " ערכו של...
To the book