|
|
רמייה עצמית בזיהוי פנים מן הפסיכולוגיה המשפטית אל הנוירופסיגולוגיה ובחזרה ישראל נחשון הפנים נחשבים לגירוי מרחבי מורכב ביותר , כנראה משום שהם משמשים כאמצעי לתקשורת לא מילולית בינאישית , בעיקר של ריגושים . לפיכך , גם תפיסת פנים , על כל היבטיה , מהווה תהליך רב שלבי סבוך , הזוכה באחרונה בתשומת לב רבה מצידה של הקהילייה המדעית הבינלאומית . ניתן לחקור את תפיסת הפנים מהיבטים שונים . ההיבט ההתפתחותי מתייחס ליכולת ההולכת וגוברת , מינקות ועד בגרות , לזהות פנים מוכרים מזוויות שונות , במצבי תאורה שונים ובמצבים שונים של הסוואה . ההיבט הבינתרבותי מתייחס ליכולת הדיפרנציאלית של בני תרבות נתונה לזהות פנים של בני אותה תרבות ושל בני תרבות אחרת . ההיבט הנוירופסיכולוגי מתייחס לתפקידים המוחיים הספציפיים הקשורים לתפיסת פנים , המייחדים אותה הן בהשוואה לתפיסת אובייקטים אחרים והן בהשוואה לזיהוי הבעות פנים ריגושיות . לבסוף , ההיבט הפורנסי מתייחס לתהליך של זיהוי הפנים של חשוד מסוים מתוך סדרה של תמונות פניהם של פושעים . החוקרים העוסקים בבעיה זו של זיהוי פנים נוטים בדרך כלל להתמקד איש איש בתחומו . הנתק בין תחומי המח...
To the book |
|
|