|
|
מידות רעות בתלמידים בתקופת התלמוד לימוד התורה בדרגה גבוהה היה בימי קדם אידיאל נשגב שדרש מהתלמיד מסירות נפש פשוטה כמשמעה . "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה '' ( ברכות סג , ב , ומקבילות ) אמרו חז"ל — ולא לשם גוזמה בעלמא . לימוד התורה דרש התרכזות כל כוחות הגוף והנפש וויתור על הנאות החיים . "כד היא דרכה של תורה , פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה — ובתורה אתה עמל" ( אבות ו , ' ד . ( ' ברור שרק יחידי סגולה היו מוכנים לקבל על עצמם את התנאים הקשים של היי צער ועמל תורה . המשמעת החמורה שהיתה מנת חלקם של תלמידי חכמים , מימיהם של בית שמאי ובית הלל ועד תקופת "המתמיד" של ביאליק — לא כל אדם יכול היה לעמוד בה . ולא חשוב אם היתר , זאת משמעת שהטילו חכמים על תלמידיהם או משמעת עצמית , שנטלו התלמידים על עצמם , בשעה שהקדישו את חלבם ודמם ללימוד התורה . ואף על פי כן , ולמרות הכל , לא היה כנראה מחסור בתלמידים שביקשו לקבל עליהם עול תורה . ברם , היו ביניהם כאלה שבאו ללמוד לא על מנת ללמד לשמור ולעשות אלא משום שהיו גם אי אלה יתרונות חומריים באיצטלה של תלמיד חכם . האימרה המפו...
To the book |
|
|