|
|
עיון שישי : מענה ה' ותשובת איוב עד כאן פירשנו את ספר איוב על פי הפשט . אבל בנקודה שאליה ? הגענו , לקראת סיום הספר , עוד נשארנו עם כמה קשיים מה עונה איוב לה ? ' איוב אומר על כן אמאס ונחמתי , על עפר ואפר . מה הוא אומר ? מה המסקנה שהגיע אליה ? האם אנו הקוראים מגיעים לאותה מסקנה ? מענה ה' החל בפרק ל"ח . בתחילת פרק מ אומר איוב אחת ךבךתי ולא אענה , ושתים ולא אוסיף . מדוע הוא עונה שם , באמצע מענה ה , ' כך , ובפרק מ"ב , אחרי עוד כמה תיאורי טבע , איוב עונה אחרת ? מה השינוי שחל אצלו , ומה בדברי הי בפרקים מ' מ"א גרם לשינוי ? אין בדברי המפרשים הסבר מספיק לדבריו של איוב "על כן אמאס '' וגו' : רש"י : על כן אשר זכיתי לראות את שכינתך , מואס אני בחיי ואהיה מתנחם אילו הייתי שוכן בקבר , לשוב לעפר מצודת דוד ; עתה יש לי תנחומין על הצער שהייתי בו מלבים / חיי הגוף והצלחתו כאין נחשב נגד הנעימות הזאת דעת מקרא ו נחה דעתי , ואיני מתלונן עוד על כל הייסורים שבאו עלי הפירושים אינם מסבירים מדוע לא אמר איוב את כל זה בפרק מ . ' והאם באמת ה' רצה בכניעתו של איוב , או שרצה שאיוב ישתכנע ? ובמה אם כן השתכנע איוב ?
To the book |
|
|