|
|
בכל מקום ובמשך כל שנות הגלות לא חדלו יהודים לחבר קינות ולתת בהן ביטוי לרגשות הצער והאבל על הצרות שפקדו אותם . כך , למשל , נמצא קינות שחוברו בשפה הערבית המדוברת בפי יהודי מרוקו וטוניס . קינה אחת שחוברה במרוקו ( " מעאודה פלחן די מי כמוך עלא היתליר")
מספרת בחרוזים את נס הצלתם של יהודי מרוקו מאימי הכיבוש הנאצי , לאחר שכבר נכנסו לתוקף חוקי הגזע במרוקו ולאחר נחיתת הצבא האמריקני שם ב - 1942 , נחיתה ששיחררה את מרוקו מהגורל האיום שייעדו הנאצים ליהודיה . קינה אחרת שחוברה בטוניס ( " קינת היתליר")
מתארת את גורלם של יהודי טוניס תחת עול הנאצים . קינות רבות שחוברו במשך השנים נושאות אופי מקומי ועוסקות במאורע מסוים שקרה במקום חיבורן . אורך חייהן של קינות כאלה הוא מוגבל , אולם חלק מהן שרדו בידינו , משום שהן צורפו לקינות שנאמרות ביום האבל הלאומי , בתשעה באב . קינות אחדות ( משל ר' אלעזר הקליר , למשל ) נקלטו בתפילה תחילה כ " קרובות " שנאמרו בחזרת החזן על תפילת שמונה - עשרה ומשם עברו לקובצי הקינות לתשעה באב . מהיבול הרב של הקינות שחוברו בקהילות ישראל במרוצת הדורות ( מספרן נאמד בארצות אשכנז בלבד ביותר מחמש...
To the book |
|
|