פיוט ביוונית - שיר . בעברית נתיחד השם לשירת הקודש העברית , שנוצרה מלכתחילה בארץ - ישראל כדי לשמש תחליף לחלק מנוסחאות הקבע של התפילות , כשהן נאמרות מפי החזן בציבור . מחברי הפיוטים הקפידו כמובן לשמור על הנקודות המקודשות מבחינה הלכתית , כברכות או פסוקי הקדושה וכדומה . הם אף הקפידו על התנאים ההלכתיים , כגון הבאת לשון מעין הברכה בסמוך לברכה . תקופת הפיוט הארצישראלי נחלקת לשלוש תקופות משנה : הראשונה - התקופה הקדם - קלאסית , שסיומה בערך במאה הששית , מצטיינת בשירה קצובה אך בלתי מחורזת . מתקופה זו שרדו פיוטים לא רבים , והפייטן היחיד הידוע בשמו מאותו פרק זמן הוא יוסי בן יוסי . השניה - התקופה הקלאסית ( המאות הששית - השמינית ) מביאה אתה לשירה העברית את החרוז , ודוגלת באידיאל אסתטי של פיוטים רמזניים וחידתיים , המבוססים במידה מרובה ביותר על מדרשים . גדולי הפייטנים בתקופה זו הם יניי , אלעזר הקליר , יהושע הכהן ופנחס הכהן . בתקופה השלישית , המכונה תקופת הפייטנות המזרחית המאוחרת , הופכת הפייטנות להיות עממית , נפוצה וקלילה יותר . בין משוררי התקופה בולט במיוחד רב סעדיה גאון , שניסה להחזיר את השירה לגבהיה ...
To the book