את ה' ולפאר ולרומם זכרו , וכן הודאה לבורא על הטובות שעשה עם אבותינו ועמנו . אומרים אותה בשבת כי אז יש לישראל נשמה יתרה . נקראת גם " ברכת השיר",
על משקל הצירוף המובא בה : " מלא שירה כים".
זוהי תפילה עתיקת יומין , חלקים ממנה נזכרו כבר במשנה ( פסחים קיד ע"א
) ובחלק ממנה השתמשו לברכת הגשמים . עתיקותה מוכחת הן על - ידי לשונה והן על - ידי סגנונה היפה והפיוטי . ספק אם התפילה נשתמרה כמו שניתנה בצורתה הראשונה . מקובל להניח שאל הנוסח המקורי ניתוספו עם הזמן פרקי פיוט נוספים . כמה נוסחאות לה כפי מנהג הספרדים והאשכנזים . בימי הביניים נפוצה האגדה שפטרוס השליח , שנשאר יהודי בסתר , הוא מחברה של' נשמת' , ורש"י
דחה בתוקף השערה זו ( מחזור ויטרי עמוד 282 ) . השערה נפוצה אחרת טענה ששם המחבר הוא יצחק ושם אשתו רבקה . לפי זה סידרו במלות הסיום את המשפטים זו מתחת לזו בצורה לזאת שנתקבל האקרוסטיכון יצחק ורבקה : בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל אולם באותו זמן קדום שממנו מוכרת לנו תפילת " נשמת " טרם פשט המנהג שהמחבר משלב את שמו ( ואת שם אשתו ) בצורת אקרוסטיכון . " נשמת...
To the book