|
|
מאוד וקשור למה שבתקופת התלמוד נקרא בשם " חגי המיומס".
אלה הם חגים מקומיים של קבוצת אנשים גדולה - עיר , כפר , משפחה גדולה , שבט . בחג כזה היו יוצאים לזבח , אכילה ושתיה מסביב למדורת ענק ששימשה הן כציון מקום הן להכנת גחלים לצליה וכן לחימום וכיוצא באלה . זכר לחגי המיומס אנו מוצאים בתלמוד ובמדרשים . כך , למשל , במדרש תנחומא : " כל שבט היו לו מיומס בפני עצמו".
מנהג זה בטל משניצלו הכתות הנוצריות את החג הזה ועירבבו אותו עם חג העליה לקברי הקדושים שלהם . אולם שרידים לחגיגות המיומס נותרו בישראל אצל כמה מן העדות וכן במנהג ההדלקה במירון - הקשורה ל " הילולא דרשב"י
( ר' שמעון בר יוחאי ) . אחד ממנהגי ההילולא הוא הדלקת מדורת ענק . מנהג זה קיבל תנופה חזקה מימי האר"י
וחבורתו בצפת . אחד המנהגים הקשורים בהדלקת המדורה היה הנוהג לשדוף בגדים חדשים במדורה . נגדו יצאו חכמים רבים בישראל . החת"מ
סופר כותב בענין זה : " אבל באמת הרבה יש לדבר בזה על מה שנהגו לשרוף בגדים עליו ( על ר' שמעון בר - יוחאי ) בל"ג
בעומר והם עוברים על בל - תשחית וגם על מלכים ונשיאים לא התירו רק בגדי מיטתו"(
שו"ת
חת"מ
סופר , יורה דעה...
To the book |
|
|