ט"ו באב

כתובה על קלף בכתב יד פדואה איטליה תצ"ב (1732) .( ט"ו באב חמישה - עשר באב , חג טבע עממי בימי בית שני : " לא היו ימים טובים לישראל כחמישה - עשר באב וכיום הכיפורים , שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים , שלא לבייש את מי שאין לו . . . וחולות ( מרקדות ) בכרמים"( משנה תענית ד , ח ) . הבחורים אף הם היו באים שמה ובוחרים להם בנות זוג . ט"ו באב מיוחד בענינים מן הטבע ובדברים שנתרחשו בו . ( א ) ט"ו באב נחשב ליום שבו החמה מגיעה לשיא כוחה , מכאן ועד לט"ו בשבט הולך כוחה ופוחת ויחד עמה נחלשים גם העצים . על כן הפסיקו בט"ו באב לכרות עצים למערכה שעל המזבח * והוא נקרא " יום תבר מגל"( יום שבירת הגרזן ) . באותו יום ניתנה הזדמנות אחרונה להעלות עצים אלו למקדש , ואף שהיה זה תורם של בני זתוא הם מסרו זכות זו לכל העם ורבים ניצלוה , עד שתאריך זה נקרא גם " חג קורבן העצים"( מגילת תענית , ה ) . ( ב ) יום תחילת הבציר , ולכן חוגגים אותו בכרמים . ( ג ) " יום שכלו בו מתי מדבר"( ירושלמי , תענית ד ) , כלומר הסתיימו ארבעים השנה שנגזרו על דור יוצאי מצרים ( במדבר יד , כז - לה ) . ( ד ) יום שהותרו השבטים לבוא...  To the book