הא לחמא עניא

הא לחמא עניא זה לחם העוני . פתיחה קדומה להגדה של פסח שנתחברה בימים שבהם העם היה דובר ארמית . השימוש בארמית נועד כדי שכל העם - אנשים , נשים וטף - יבינוה . משולבות בקטע זה מלים עבריות , שלדעת החוקרים נועדו להסוות את תוכנו מאוזני נכרים , העשויים לרדוף את היהודים על מרידתם בשלטון . לכל אחד משלושת המשפטים בקטע תוכן שונה . המשפט הראשון - " הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא במצרים"- זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים , והוא הסבר על מהות המצב , ומקורו בספר דברים " שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני"( טז , ג ) . המשפט השני הוא הזמנה לעניים ולנצרכים לבוא ולהשתתף בסעודת החג . " כל דכפין ייתי וייכוא' - כל הרעב יבוא ויאכל , וזאת על יסוד דברי רב הונא , גדול אמוראי בבל בדור השני , שאמר לפני כל סעודה " כל מאן דצריך ליתי וליכול"( כל מי שצריך יבוא ויאכל ) . אך לא רק זאת - " כל דצריך ייתי ויפסח"( כל מי שצריך יבוא ויעשה קרבן פסח ) . ומשמעות אקטואלית נתן לכך רבי חיים בנבנישתי ( בספרו " פסח מעובין " רמו - רמז ) שלא רק עניים מוזמנים להסב לשולחן הסדר , אלא גם בעלי יכולת שמשום מה אין צורכי אוכל ברשותם . המשפט השליש...  To the book