|
|
המקום שבו אנו צודקים על חורבן והתחדשות אורית רוזנבליט המקום שבו אנו צודקים / יהודה עמיחי מן המקום שבו אנו צוךקים , לא יצמחו לעולם פרחים באביב . המקום שבו אנו צוךקים , הוא רמוס וק ^ זה כמו חצר . אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח כמו החפךפךת , כמו חרי . $ ולחיקוה תשמע במקום שבו היה הבית אשר נחרב . שיר זה מלווה אותי שנים רבות . אני נזכרת בו ונעזרת בו בכל פעם שאני נפגשת עם מאבק של צדק מול צדק . כשצדק אחד עומד מול צדק אחר וכל אחד מהם דורש בלעדיות , אני רואה לנגד עיניי מלחמה , והמקום שבו מתרחשת מלחמה הוא רמוס וקשה . המקום שבו מתרחשת מלחמה , אין בו אהבה , אין בו א-לוהים , יש בו רק חורבן . וכאן , תוך כדי כתיבה , קורה לי מה שוודאי קורה במלחמות : הצדק שעליו נלחמים נרמס , נשכח , ובוודאי אינו צומח .
To the book |
|
|