הפוליטיקה של הגעגועים לבגדאד

הפוליטיקה של הגעגועים לבגדאד יאלי השש מבוא בשני העשורים האחרונים גבר מאוד זרם הכתיבה על יהודי בגדאד . בגדאד בכתיבה הספרותית והפוליטית משמשת בעת ובעונה אחת אתר לשחזור זיכרונות וגעגועים פרטיים , ארכיטיפ של מזרחיות שסביבו נבנות תביעות פוליטיות ותרבותיות בשם קולקטיב מזרחי , ואתר לדה קונסטרוקציה של הנרטיב הציוני ולרה קונסטרוקציה של מזרחיות אחרת , הנכתבת בידי יוצאי עיראק . במאמר זה אבקש לבחון מה הגעגועים לבגדאד מבקשים לספר , מה הם מפרקים , מה הם בונים , והאם טמון בהם פוטנציאל לשינוי פני החברה . חיבור זה נשען על טקסטים שכולם נכתבו בידי יוצאי עיראק . הוא רואה בהם מעין טקסט רציף , כביכול נכרכו כל העבודות הללו יחדיו באנתולוגיה אחת , וליתר דיוק - כאילו נבנה בעבורם קלסר גדול שניתן לחסר ממנו או להוסיף לו לפי ראות עיניהם של הקוראים . הקורפוס הטקסטואלי שהניתוח בחיבור זה נשען עליו מורכב מן הטקסטים שלהלן , שהמשותף להם הוא שגיבוריהם הם יהודים עיראקים או יוצאי עיראק החיים בישראל : ויקטוריה מאת סמי מיכאל ;( 1993 ) מפריח היונים מאת אלי עמיר ;( 1992 ) בגדאד , אתמול מאת ששון סומך 7 ;( 2004 ) ד 7 ' א אחר מאת ...  To the book