מסקנה - שובה שלההטרונומיה ? לוינס , שהגותו קרובה לזו של רוזנצווייג , מתנגד ליתרון המבנה התאורטי של הלשון . לדעתו , היחס עם הזולת , כיחס לא הפיך , הוא אירוע המקור ללשון . ובעוד הפילוסופיה המסורתית טוענת שהלשון נובעת מן הידע , הוא סבור שביחסים הבין-אנושיים טמונה האפשרות לקיום הלשון ולהתעוררות המחשבה . הלשון , שהיא מקור כל משמעות , נפתחת כדיבור , כקשר עם הזולת . במובן זה , הדיבור מוצג אצל שניהם כתשובה לקריאה , ודרך המחשבה של שניהם מציינת את שובה של ההטרונומיה של החשיבה למצודת הפילוסופיה האוטונומית . חידושו של לוינס הוא במקום היוצא מגדר הרגיל ובמשקל הרב שהוא מייחס לזולת , לפניו של הזולת , "יצרן " 4 נ "חכמת המקרא אינה נפרדת מן המדרש , והיא פרי של מאות שנות חיי רוח הנשזרות בשרשרת של מסורת שבה המחשבה נמסרת מדור לדור ובו בזמן אף מתחדשת " ( לוינס , האומות , עמ ' . ( 62 אגדה : "האופן שבו מציגים בחשיבה התלמודית השקפות פילוסופיות , כלומר החשיבה הדתית הייחודית של ישראל" ( לוינס , קודש וקדוש , עמ' ; 155 ההדגשה שלי . ( האינסופי . נתון זה מאפשר ללוינס לנסות ולשנות את האקלים של הפילוסופיה בלא שייאלץ לו...
To the book