לשון ושפה

לשון ושפה ההבחנה בין האומר לנאמר מבהירה את מגמת הגותו של לוינס , להדגיש את תפקידה הטרנסצנדנטלי של הלשון . הלך מחשבה זה הוא פילוסופי ולא בלשני . הגותו נוגעת בעיקרה באומר כתנאי ראשוני לכל תקשורת . הוא אינו מחשיב את הנאמר כמו את האונך . לדעתו של לוינס , האומר , הקודם לסימנים המילוליים , מתגלה כהתפוצצות של זהות האני , המופתע ממה שמשמש לו השראה , ובלשונו : "אין זו לשון מגמגמת כהבעתו של האילם או השיח של הזר הכלוא בלשון האם שלו ... [ האומר ] הוא המתח הקיצוני של הלשון ( ההדגשה שלי , ( הבשביל-האחר של הקרבה " ( לוינס , אחרת מלהיות , עמ' 82 ו . ( האומר , יותר משהוא מעשה של דיבור שהסובייקט הוגה , הוא האנרגיה , הוא הנפש החיה המפיחה רוח בדיבור היוצר קשר עם הזולת . כמוצג לזולת , סובייקטיביות פסיבית ופנייה אל האינסופי , אפשר להעלות על הדעת "אומר בלי נאמר . " ניסוחו זה של לוינס מעורפל הוא ופרדוקסלי , משום שאמנם , כפי שהדגשנו לעיל , שום נאמר אינו יכול להביע את הטרנסצנדנטיות בלי לשלבה בסדר הנמצאים , אך האומר מכונן תנועה דינמית המתפשטת ומשתדלת להרחיב את שדה האחריות על ידי סימון האינסופי בתוך הנאמר , על יד...  To the book