|
|
טרנסצנדנטיות ולשון - האינסופי שבתוך הסופי אין ספק שכמשקל נגד לבובר , המדגיש כל כך את ההדדיות וההפיכות של המונחים , לוינס מדגיש בתקיפות - וזה היבט עיקרי בהגותו - את איהשוויון ביחס כלפי האדם האחר , ומבליט מאוד את האופי הלא סימטרי במהות היחס הזה . יש כאן הבדל מוחלט במינוח . מי שמסכים לקרבה שבתקשורת , עלול להביא לידי שכחה של משמעות האחרות ולטשטוש נטל האחריות המשתמע ממנה . זו שניות שאינה ניתנת למיזוג , המתמידה גם באהבה : "צריך שיהיה קשר לטרנסצנדנטיות כשלעצמה . אסור שהקשר יגרום לכך שהטרנסצנדנטיות תאבד את זרותה השייכת להודה והדרה . " קבלת העובדה שהשניות אינה ניתנת לביטול אינה סימן לכישלון , אלא הדגשה של ייחודיותו של כל אחד , של האופי הלא נגיש של הזולת . החיצוניות , "האלוהיות של החיצוניות , " שהזולת מראה בה את פניו , היא ערעור על האני-עצמי , הפסקת הזרם הטבעי והשרירותי של חירותו , המציינת בד בבד את הממד האינסופי של אחריותו האחת והיחידה שאין דומה לה . הדיבור נובע מהבדל מוחלט זה , שההכרה צומחת ממנו , ובלשונו : " העמדת האני-עצמי במבחן , הקיימת בד בבד עם הופעת הזולת בפניו - אנו נקרא לה לשון " ( לוי...
To the book |
|
|