הלשון והחוויה התאולוגית

הלשון והחוויה התאולוגית אין ספק שבובר ורוזנצווייג השתדלו לשחזר בתרגום המקרא לגרמנית את "המקצב הפנימי של המקור העברי , " על ידי הקדשת תשומת לב מיוחדת לצלילי המילים ולביטוי המוחשי . יחד עם זאת , היה רוזנצווייג מודע בהחלט לא רק לקושי שביזמה מעין זו אלא גם לעובדה שבלתי אפשרי לממשה בשלמות . ואכן , הוא טוען שאין "מכירים " שפה אם אין " חיים בשפה מסוימת , " ומודה בהגינות שיש הבדל מהותי בין הכתב לדיבור . ההבעה בעל פה היא ראשונית - "A lies Wort ist gesprochenes Wort" . ' כל מילה היא מילה מדוברת . ' הספרים עמדו במקורם לשירות המילים המדוברות . לרוע המזל , הפך האמצעי למטרה , והמילה הנהגית פינתה את מקומה לאות האילמת . רק הדגש בדיבור יכול לבטא את אישיותו המיוחדת של הדובר , כפי שכבר הציע ריה '' ל , ואילו הכתוב , המפריד בין תוכן לצורה , פוגע בהכרח במקוריותה של הלשון על ידי העתקת הדגש מן השמיעה , מאוזנו של השומע , אל מסירת הידיעות . אי לכך , הכתב מזמין בהכרח את הפרשנות . הביאור המתמיד של המסר שבעל פה נוטה במובן מסוים להציל את רוח האדם מ " קללתה של ספרות , קללת התערטלותה מן הזמן . " רוזנצווייג השתדל למצו...  To the book