מעמד השפה העברית אכן , רוזנצווייג גורס שיש "אך ורק לשון אחת , " וכל השפות המדוברות אינן אלא שפה אחת בכוח ( רוזנצווייג , כתבים , עמ י . ( 203 כל אחת מן השפות היא גורם חיוני בחיי עם מסוים , ויחד עם הארץ והחוקים היא מסימני ההיכר החיים ביותר של ההשתייכות המשותפת של בניו של כל עם . השפות , הקשורות ישירות לחיי היומיום , שותפות לגורל האומה וצוערות בנתיבי התפתחותה בזמן . הן מכונות שפות חיות , משום שהן עלולות למות , וכאן המקום לדבר על רוח השפה העברית . רוזנצווייג דן בנושא זה על פי התאוריות שרווחו במאה התשע-עשרה בדבר ההיסטוריה המשווה של התרבויות , אך מנקודת מבט יהודית . הוא מעמיד את היוונית ואת העברית זו כנגד זו , ומצהיר שלשון הנביאים היא "הלשון שבה הוכרז בעולם על אחדות ההיסטוריה הכלל עולמית , המסלול מן ההתחלה עד הסוף , הלשון היחידה שבה היא יכלה להיות . " עם זאת , העם היהודי הוא עם נצחי המושרש בתוך עצמו , מובדל מן הזמן ומן ההיסטוריה , וחי את חייו הייחודיים במחזור השנה הליטורגית , ובלשונו : "ארץ , לשון , מנהג וחוק נעתקו אצלנו זה ימים רבים ממעגל החי והתנשאו אצלנו ממעלת החי למעלת הקדוש . ואולם אנחנ...
To the book