|
|
הלשון כקטגוריה דתית יסודית מן הדברים שאמרנו לעיל , עולה שהלשון מסייעת בקבלה בגישה אל האל , כי היא באה מן האל . הלשון באה למסור משהו החורג מעבר למה שניתן למסירה . במובן זה , אפשר לטעון שהקבלה מכירה בלשון כבקטגוריה דתית ראשונית המבטאת את יסוד היסודות של היקום . האות כשלעצמה היא בעלת יכולת לעורר הבנה . היא אינה לא שרירותית ולא הסכמית , אלא קשורה קשר מהותי עם מה שהיא מציגה . היא האמצעי המקשר בין לשון האדם ללשון האל . האות מגלה בו זמנית את נוכחותה ואת העולם הסמוי r . ראה דן , על הקדושה , עמי , 372 מתוך פירוש לתפילת ר' יהודה החסיד . שהיא משקפת , שלעולם לא יהיה שקוף ברמת התודעה . גישות אלה השפיעו על ההגות המערבית . השפעתן ניכרת אצל לייבניץ , כשהוא ניגש לחקור צורה יחידה במינה ואוניברסלית של הלשון , והיא משתקפת בקרב המיסטיקנים הנוצרים , בכתבי יעקב בהם על הלשון כביטוי להאצלה בעל מעמד אונטולוגי . בהם טען שהאל נמצא "בתוך האותיות , " התייחס ללשון המקורית של סיפור הבריאה ואף ציין את בלבול הלשונות בבבל מתוך הבעת צער על שחיקת הקשר בין העצמים והממשויות המטפיזיות בלשונות ההיסטוריות או הטבעיות . מכאן , ו...
To the book |
|
|