|
|
לשון הקודש אינה קדושה אלא מקודשת למרות עמדתו הנחרצת של הרמב " ם , שהיא מנוגדת לדעות המקובלות במסורת היהודית , הוא אינו יכול להתעלם מן הייחודיות שהתלמוד מייחס לעברית כלשון הקודש . ואמנם הוא מבהיר את דעתו בעניין זה , בידעו 27 שהיא מקורית ואינה מקובלת על הכול ( מורה נבוכים , ג ח . ( לדעתו , הכינוי שכינו בו חז"ל את העברית , "לשון הקדוש , '' אינו בא לציין את אופיה המהותי של הלשון , אלא מציין את דרך השימוש בה , ההקפדה שלא לומר דברי תועבה בשפה העברית מתוך כוונה לתרום להתעלותו הרוחנית של הפרט . בעברית המקראית אין שם המציין במפורש את איברי המין הזכריים והנקביים . זאת ועוד , אין בשפה העברית מילים המתארות את מעשה ההולדה במדויק , וכדי לשמור על לשון נקייה , יש בה דימויים , דיבורים עקיפים ופרפרזות . ואלה דבריו : יש לי גם הנמקה מדוע נקראת לשוננו זאת בשם לשון הקודש , ואל נא יחשבו שאלה דברים בטלים מצדנו או טעות . אלא זאת אמת , כי בלשון המקודשת הזאת , לא נקבע כלל שם לאיבר המשגל , לא של הגברים ולא של הנשים , ולא לעצם המעשה המביא להעמדת צאצאים , לא לזרע , לא לשתן ולא לצואה . לכל הדברים האלה , לא נקבעו כלל...
To the book |
|
|