טבע הלשונות ומוצאן

טבע הלשונות ומוצאן במלאכת העריכה של הרמב " ם , הן בתחום ההלכה הן בתחום הפילוסופיה , הוא מייחס חשיבות רבה לטיב ההתבטאות , ולא רק לסידורו של החומר . ההתבטאות הצלולה והמאופקת מותאמת בדרך כלל למטרה המסוימת שהוא מבקש להשיג בכל יצירה מיצירותיו , והחומר מעובד על ידו בקפידה . הוא דוחה בכוונה את סגנונם של ספרי הנביאים , "כיוון שאותו הלשון המקודש מצומצם מדי בשבילנו היום " ( ספר המצוות , הקדמה , ( ואף את לשון התלמוד , משום שאינה מתאימה למטרותיו בגלל הארמית המשובצת בה ומשום עמימותה במקומות רבים . הוא מביע בבירור את העדפתו את לשון המשנה , כיוון שהיא גמישה יותר ומובנת יותר לקהל הרחב ( משנה תורה , מבוא . ( למרות הערה זו , יש לציין את היצירתיות הספרותית המופלאה של הרמב " ם בחידושים לשוניים בתחומי החקיקה והפילוסופיה : בדקדוק , בתחביר ובאוצר המילים . הווירטואוזיות של הרמב " ם מאגדת אוריינות עם מעוף ושטף , צלילות המחשבה ואיפוק עם אמונות מושרשות . התעניינותו הגלויה בלשון והזכרת עניינים לשוניים בהזדמנויות אחדות הן מסימני החשיבות שהוא מייחס לה , הן בעריכת כתביו הן בהתנהגותו tr כבר בחיבוריו שכתב בצעירותו , ה...  To the book