משנת הרמב"ם

משנת הרמב"ם הרמב " ם , ר ' משה בן מימון , ( 1135-1204 ) פונה לכיוון שונה לחלוטין . לרוחו האנציקלופדית , ששום דבר לא היה זר לה , לא מתחום הספרות היהודית המקראית והחז " לית , לא מתחום המדע בן זמנו , האמיתות המקובלות על המטפיזיקה ותוכני האמונה המוצעים על ידי ההתגלות ודאיים לשכל , והם שייכים לאותה רציונליות . אין אלא אמת אחת אוניברסלית . ודאי שהרמב"ם יודע להבדיל בין שני סוגי ההתנסות , אך הוא מסרב להפרידם זה מזה , ובעיקר להעמידם זה כנגד זה . אדרבה , הוא משוכנע במקורו היהודי של מדע הפילוסופיה , משתדל להדגיש דווקא את נקודות המפגש ביניהם ושואף להגדרת ייעודו הנבואי של האדם . ההתגלות הנבואית נתפסת באמצעות היכולת והקטגוריות של השכל האנושי העצמאי , והכתובים המוסרים על החוויה אינם יכולים אלא לדבר בלשון שהיא לשון ההבנה . ביסודו של דבר , כל יצור שנתברך בשכל יכול להשיג התעלות רוחנית , והוא צריך לשאוף אליה . לפי רמת השלמות השכלית , שהיא עצמה מותנית בהתנהגות מוסרית נעלה , היחיד מבטיח את הקשר של שכלו עם השכל הפועל , ובדרגה גבוהה של איחוד זה הוא יכול לזכות בהשראה נבואית . 21 מן הבחינה האסתטית ( ספר הכוזרי...  To the book