|
|
חכמת יוון והמסר המקראי פילון מגשים באמצעות תאוריה זו סינתזה מפתה אך מעורפלת בין חכמת הפילוסופיה ובין המסר המקראי . דומה שעל ידי זיהוי האידיאה עם הלשון , הוא מונע מן הלשון האלוהית את הספונטניות של הדיבור הקולי , מאבן את תנועת הקצב שלו , את שירתו הנוקשה , את רצון הדיאלוג שבו - שהם מסימני ההיכר של דבר האל במקרא . מסתבר שתשומת לבו אינה נתונה כאן לשפה מסוימת ושאינו מתאמץ כלל לקבוע באיזו שפה נברא העולם . מבחינתו , אין נפקא מינה אם נכתבה התורה שהוא מפרש עברית או יוונית , במיוחד לאור העובדה שהיוונית נחשבה בימיו כאב-טיפוס של השפות ונהנתה מיוקרה תרבותית שאין עליה עוררין . נציין אגב אורחא שה " תאוריה " הזאת על הלשון עולה בקנה אחד עם שאיפותיה של החברה היהודית באלכסנדריה להתפשטות רוחנית ולחיזוק אופיה הכללי של מהות היהדות . אמנם השתמרו בחיים ובפולחן הפן הייחודי של היהדות , של תולדותיה ושל שפתה , אך החשיבה עצמה נידמתה לזו של שאר החברה י ואלה דבריו : "שכן לוגוס הוא הלוגוס-תבונה הכרוך בחשיבה , ואף ההבעה הנובעת דרך צינור הפה והלשון . השלמות המאוחדת של שתי צורות הלוגוס , זה העושר הגדול" ( פילון , כתבים ,...
To the book |
|
|