הדיבור הדחוי

הדיבור הדחוי את כישלונה של הלשון הבין-אישית להניח לכוח החיים הנטוע באדם להתפתח עד לתהודתו המילולית , ניתן לייחס לאנוכיות המתעצמת לנוכח הזולת , שיש בעצם נוכחותו משום מכשול לאדם וקריאת תיגר עליו . היחיד מהסס להשקיע מאמץ במלאכת הדיבור ובשבירת הקליפה המפרידה בינו לבין זולתו , אך שאלה היא כיצד ינהג כלפי האל . קולם הטהור והשלם של דברי אלוהים חיים אמור לעורר בו תגובה שאינה משתמעת לשתי פנים ולהביא לידי תשובה הולמת לקריאה הנמרצת המגיעה ממרומים . והנה אנו עדים בפרקים הראשונים של ספר בראשית לסירובם של בני אדם להתבטא , ובכך הם כולאים את הסובייקטיביות בפנימיותה ומונעים ממנה לראות את עצמה בטבעה העמוק של ישות מדברת גם ביחסיה עם האל . אדם הראשון נותר אדיש לפניית האל ומתחמק ממנה . אין בהתנהגותו לא אישור , לא הכרה ולא בקשה . לכן , בעקבות חוסר התבטאותו של האדם , י דבר זה עולה למשל מפירוש רש " י , המסיק : "ולמדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום" ( בראשית יא , ט . ( " בניגוד לפירוש הפרומתאי של קטע זה , דומה שלא ההמצאה הטכנית הייתה שנויה במחלוקת , שהרי נאמר עליה במפורש שהיא עשייה חוקית ומומלצת במסגרת התרבות האנוש...  To the book