"שעה אני בה": מענה למסה "אל"ף בי"ת של זמן"

" שעה אני בה : " מענה למסה "אל"ף בי " ת של זמן " אריאל הירשפלד זלי גורביץ' פתח את הספר בכותבו על הזמן בעברית משום שתפיסת הזמן עשויה מילים ומבנים לשוניים . לכל שפה מילות זמן וזמנים בדקדוק ורק מיעוט מן המבנים הלשוניים האלה ניתן לתרגום הולם . לכן הדיון הוא ב"זמן של לשון . " גורביץ' עסק בדרך מאלפת בצבירי המילים של הזמן במקרא ובלשון העכשווית , ובדרכו המיוחדת חשף גם כמה סינפסות מרגשות בין שדות משמעות ( כמו פעמון-פעם-פעימה או המיתוס של "חבל על הזמן . ( " עם זאת , הוא עובר בחטף על שאלת הזמנים בדקדוק העברי ועל משמעותם הפנומנולוגית , או המטא פנומנולוגית . לדבריו : "מה שפחות בא לידי ביטוי במילה זמן הוא התמשכות ההווה , הקשר בין זמן לבין הוויה , הפנומנולוגיה של זרימת הזמן" ( ראו לעיל עמ' . ( 22 גורביץ' מנסה להגיע אל התחליף העברי של המושג "משך" של ברגסון בפירוש מעודן וחדש של המילה "יום ; " פירוש שיהיה בו "זרם" במונחים של זמן בלי המטפורה ( ה"היפוסטאזיס (? " "הזמן זורם . " נדמה לי כי בעצם הניסוח של גורביץ , ' המחפש את "הקשר בין זמן לבין הוויה" במילים כמו "זרם" או "יום , " טמונה החמצה של יסוד חשוב ומכר...  To the book