|
|
" עידו ועינם" לש " י עגנון : הגעגועים ל"קול האם" בשירת גמולה יוליאנה ברנשטיין א . סיפורו של ש"י עגנון "עידו ועינם" מופיע בקובץ הסיפורים ' 77 / 7 7 ^ ( תשכ"ט . ( כמו רבים מכתביו של עגנון זכה גם סיפור זה לגישות פרשניות רבות ומגוונות . עם זאת , קיים מכנה משותף לחוקרים שעסקו בסיפור : רובם ככולם התמקדו בהיבט הסמלי שבו . הם פירשו את דמותה של גמולה , הדמות הנשית המרכזית שהסיפור מתמקד בה , כסמל לשכינה או "כאומה הסהרורית , " וזאת תוך כדי התעלמות מקולה הייחודי ואף השתקתה , כפי שעשו זאת החוקרים המופיעים כדמויות בסיפור . בקריאה שלי את הסיפור ניסיתי להאזין לקולה הייחודי של גמולה , להבין מה מבטאת הלשון הייחודית שהיא שרה ודיברה בה עם אביה , ובכך להחזיר לה את קולה שהושתק ואבד . למעשה , כבר המספר הבחין באופן אינטואיטיבי שבבסיס הלשון והתרבות הגבריים נמצאת מהות נשית נסתרת . לתיאורה ולהבנת טיבה של לשון זו בחרתי להשתמש במושגים שטבעה חוקרת התרבות ,
To the book |
|
|