|
|
פרק חמישי חג המולד חציתי את המעבר ביום שישי אחר הצהרים , לפני שקיעת החמה . הדרך מירושלים לבית לחם עוברת דרך מחסום צבאי של לבני בטון וגדר תיל , ולצדה גל עד של אבנים לזכרה של אישה יהודייה שנדקרה במקום ; תווי היכר של הארץ הזאת . יום שישי , שהוא היום הקדוש המוסלמי , התמוסס לתוך יום השבת היהודי , ושלווה נדירה ירדה על המחסום . לרוב היו הרחובות המובילים מהמחסום אל קבר רחל ומעבר לו אל כנסיית המולד , הומים אוטובוסים של צליינים ורוכלים המוכרים גרגרי חומוס ושעועית , נעליים משומשות ותקליטורים ללא עטיפות . אבל כעת היו הרחובות ריקים . הפועלים הערבים , שבמשך השבוע היו חוזרים בשעה זאת מעבודתם בישראל כשוטפי כלים ופועלי בניין , נשארו בבתיהם בימי שישי , וחיילים צעירים נרגעו בערב הקיצי והפכו שוב לבני עשרה שצוחקים וצועקים זה אל זה . לא בטחתי באווירה השלווה . הרי הייתי עתה לבדי בפלסטין . הסרתי את הכיפה מעל ראשי כדי לא להסתכן בתימה באבנים . חשתי מושפל שעליי להסתיר את יהדותי בבית לחם . בעבר , יהודים בגלות היו נוסעים מרחקים מסוכנים רק כדי לגעת בקבר רחל אמנו ולהתפלל למען שיבתם ארצה ; ברגע זה , מה שנותר לי מהדיו...
To the book |
|
|