פרק חמישי: הזיקנה כמוות מיני

פרק חמישי : הזיקנה כמוות מיני בקורס לטיפול גריאטרי הציג המרצה את המקרה הבא : המטופלת אינה מדברת ואינה מבינה את מה שאומרים לה . לפעמים היא פורצת במילמולים חסרי משמעות וממשיכה בהם שעה ארוכה . אין לה כל אוריינטציה לגבי בני אדם , מקומות או זמן . לעומת זאת היא מגיבה כשקוראים בשמה . עבדתי איתה במשך ששת החודשים האחרונים , אבל היא עדיין לא מגלה כל תשומת לב להופעתה החיצונית ואיננה משתפת פעולה כשמטפלים בה , וכשחייבים להאכיל אותה , לרחוץ אותה , לחתל אותה ולהלביש אותה . מכיוון שאין לה שיניים צריך לספק לה אוכל טחון ומרוסק . חולצתה מוכתמת בדרך כלל מהפרשת ריר מתמדת , אין היא מסוגלת ללכת , ודפוס השינה שלה אינו סדיר . לעתים קרובות היא מתעוררת באמצע הלילה ופורצת בצריחות המעידות אחרים . אך רוב הזמן היא ידידותית ועליזה , למרות שבמשך היום היא עלולה להיתקף בפרץ של רוגז ללא כל סיבה נראית לעין , ואז היא צורחת עד שמישהו ניגש אליה ומרגיע אותה ... אחרי הצגת המקרה שאל המרצה את הסטודנטים מי מהם מוכן לקבל על עצמו את הטיפול בה . כמובן שרוב הסטודנטים נטו להתחמק מהמשימה . כשהרופא המרצה הגיב בפליאה וטען שלדעתו הם היו נ...  To the book