|
|
. 13 סיכום התמונה הארכאולוגית בתקופת הברונזה התיכונה הרי-יהודה הם גוש הררי מלוכד וסגור . במזרחו ובדרומו של הגוש משתרעים שטחים צחיחים , החודרים בכמה מקומות סמוך מאוד לגב ההר . גם באזורים שאינם צחיחים , שטחי הקרקע החקלאית מוגבלים בשל המסלע הטרשי . אמנם התנועה על גב ההר נוחה למדיי , אך המדרונות המערביים והמזרחיים תלולים ומגבילים את יכולת החדירה מן האזורים הנמוכים . חוקרים רבים ראו במבנה הגאוגרפי ובתנאי האקלים גורמים להבדלים בתרבות החומרית ובדגם היישוב בין ההר למישור , הן באגן הים התיכון כולו , י הן בארץ-ישראל . הקרבה אל הדרכים הבין-לאומיות העוברות באזורים מישוריים והסמיכות לנמלי הים , יצרו במישור החוף תרבות פתוחה להשפעות חיצוניות , שהייתה למעשה חלק בלתי נפרד מתרבות החוף בלבנט כולו . לעומת זאת הטופוגרפיה ההררית הקשתה על התנועה ולא אפשרה בניית ערים רחבות היקף כמו במישורים ובעמקים . קשיי התעבורה בהרי יהודה יצרו תרבות חומרית שהתאפיינה בשמרנות ובסתגלנות אטית מאוד לחידושים . היטיב לנסח זאת ההיסטוריון הצרפתי ברודל : 'הציביליזציה האורבנית כאזורים הנמוכים חדרה לעולם ההררי בצורה לא מושלמת ובקצב אטי...
To the book |
|
|