ג. זהות קיבוצית בין מהותנות להבניה

ג . זהות קיבוצית בין מהותנות להבניה הזהות , כצופן חברתי תרבותי משותף , מעוררת את השאלה על אודות המשקל היחסי של רכיביה הבסיסיים , הקבועים , המתמשכים והיציבים , לעומת רכיביה המשתנים המושפעים מהנסיבות ומהתנאים שבמסגרתם היא פועלת . ניתן לראות זאת כהבחנה בין עקרונות יסוד המהווים את ליבת הזהות לבין רכיבי משנה שגם אם אינם שוליים , משקלם עדיין נמוך מזה של עקרונות היסוד . אליעזר בן רפאל מתייחס לעקרונות היסוד כאל "מבני עומק , " ולניסוחיהם המעשיים האפשריים במציאות מוגדרת כאל 5 " מבני שטח . " את הגישות השונות לשאלה זו ניתן לתאר כרצף של אפשרויות המתקיים בין שני קטבים . בקוטב אחד ניצבת הגישה המהותנית , שבמסגרתה נתפסת הזהות כצופן תרבותי משותף שכל רכיביו העיקריים יציבים , קבועים ומתמשכים לאורך זמן , ללא קשר לנסיבות ולתנאים המשתנים . בגישה זו בולטת הדגשת הזהות כמערכת שלמה והרמונית בהרכב תכניה , וככזו שאינה מותנית בדיאלוג עם זהויות אחרות השונות ממנה בתהליך עיצובה , אינה תלויה בדיאלוג זה ואינה נזקקת לו . בגרסתה הקיצונית של גישה זו נשללת מבחינה עקרונית כל אפשרות לשינויים ברכיבי הזהות ואין הבחנה בין עקרונו...  To the book