|
|
ה . הרב הנזיר בירושלים השלמה לו היתר . שמחת ליל אחרון של חג הסוכות מזמינה אותך לטייל בשכונת " גאולה" הירושלמית , שכל רחובותיה נקראים על שם נביאי ישראל ; ולו יצאת , בשלוות הבדידות של חצות לילה , מיחזקאל ופונה לעמוס , בוודאי לא יכול היית לעמוד בפני קיסמה של נעימה רכה ומתוקה , המתגנבת לפתע ויוצאת מאחד הבתים הצנועים , שבהם גרים כיום — אם לא הנביאים עצמם , הרי לפחות תלמידיהם . מה שמפסיק את דומיית הלילה אינו אלא נגינת כינור , סולו מסתורי , הנותן קצב למחולם של כשלושים יהודים , שעד כה ישבו בעיון ובהתבוננות ועתה הם נדחקים זה אל גופו של זה ורוקדים ריקוד , שהוא גולת הכותרת של "לימוד ליל הושענא רבה" שלהם . מיתרי הכינור מרעידים עדיין את לבך ומעלים בתודעתך את מלוא דבקותה של הנשמר . היהודית , כדי לסכם אותה כביכול , והנה אתה רואה לנגד עיניך את דמותו של זלמן שזר , נשיא מדינת ישראל , כשהוא יוצא מן המעון הדל , ואחריו השוטר האחראי לשמירה על בטחונו האישי ; אבל מי , בשעה מבורכת זו , יחוש בסכנה כל שהיא — ? הנשיא חובק בזרועו בחיבה את ספר "הזוהר , " שבו למד , וכמוהו עושה שומר ראשו : אלא שבידי הלה — מהדורה אחרת...
To the book |
|
|