|
|
א . המהר"ל מפראג כהומניסט עצמאות האדם ... האדם בפני עצמו ... כך מציע המהר"ל , בניגוד לאבות הנתונים הדתיים המקובלים , הרואים את עיקר הבריאה , באדם ולא בה . ' כפרי הזה הנושר מן האילן , כן התרחק האדם מבוראו 1 אין משמעות אחרת לחטא האדם הראשון . החטא הכניס שינוי יסודי בדרך אנוש ואין להשיב / עד החטא , קדמה הסיבה למסובב , שהוא האדם , ואחריו — האדם המסובב הפך עצמו לסיבה . קודם החטא היה האדם כשאר בעלי החיים ובמלאכים , נעוץ כל כולו בעולם ברצון הסיבה האלוקית , ואין לך מפעל ממפעליו , שנעשה מסיבתו הוא ; אלא הכל עלול מעילת ה . ' מיום החטא , הרשות בידי האדם , אך רשות זאת נתונה פחות באפשרות לבחור בין הטוב ובין הרע מאשר ביכולת לבוראם . אם הבחירה מניחה את האדם בין שתי הסעיפים , הרי כוחה איננו רק פסיבי , אלא הוא גם יפה מבחינת ההמצאה . משעה שאדם הראשון נעקר מן הסיבה הראשונה , היה כוחו יפה לא רק בברירה בין הטוב ובין הרע , כפי שה' מציע אותם : הוא קנה לו כוח מסחרר הרבה יותר , לברוא בעצמו , לצורך בחירתו הוא , את הטוב ואת הרע , "עד שיהיה האדם בפני עצמו" ד נמצא שסיבתיות האדם מציינת את נקודת הניתוק המוחלט והסופי...
To the book |
|
|