הסתר פנים והסתר דבור הייתי רוצה שהדברים הבאים ישמשו כמפתח מיתולוגי לאחת מן הבעיות המעסיקות בשנים האחרונות את עולם המחשבה הכללית ואשר כמעט לא נגעו בה עד עתה באופן שיטתי במחשבת ישראל על אף שמקורותיה ושורשיה בעולם הרוחני היהודי . כוונתי לבעית התיאולוגיה נטולונ אלהימ . ידוע , שכשם שמצאה המיסטיקה הכללית את אלהיה , את n deus absconditus במקרא , כד מנסחת אף התיאולוגיה המודרנית את נוסחיה השונים על סמך המקרא , ובפרט על סמך המושג המקראי של הפתי פנים , אלא שתיאולוגיה זו , מחמת היותה בת זמננו , מקבלת היא אימפולס רגשני מן ההםתר פנים המוחשי וההיסטורי של ימי השואה . האדם של התיאולוגיה נטולת אלהים הוא האדם של אושוויץ , ומוזרה ופרדוקסלית העובדה שהגבור המרכזי של הטרגדיה של אושוויץ , דהיינו , האדם היהודי , דווקא הוא לא שם לב במידה מספקת למהפכת של קופרניקוס , שגרמה אותה טרגדיה בעולם של התיאולוגיה . נכון , שמשוררים וסופרים כאורי צבי גרינברג ואליעזר ויזל הרגישו היטב מהפכה זו ויצירתם השירית והספרותית היא תרומה רבת גונים לתיאולוגיה החדישה בפרט כשהם נותנים ביטוי מובהק , ולפעמים אף שיטתי , למושג של דומית אלה...
To the book