הזמן והנצח ( בספר קהלת ) המינוח של הזמן בספר קהלת עניין רגיש הוא , שאין דומה לו בשום מקום אחר בתנ"ך . ראשית ישנו זמן הגלום בפעל היה . זהו פרק הזמן המדורג לפי שלוש המידות של העבר , של ההווה ושל העתיד . זמני הפרפקטום והפוטורום אינם באים לידי ביטוי בעברית כמו בלשונותינו , 1 מנקודת הראות של הפעלים עבר ו הלד . אין מדובר כאן בנסיעה , אלא ב הוויה בזמן . העבר הוא "מה שהיה" י העתיד — "מה שיהיה . " שיבוץ זה בהוויה מייצב את הרגעיות של הזמן ; זה התנאי ההכרחי למתן ביטוי להווה , שאינו נלחץ בין העבר והעתיד , שאינו מצטמצם לתיפקיד השלילי של לא עבר ולא עתיד . הלשון העברית אינה יכולה להביע הווה מופשט . פעליה אינם מתפקדים בזמן ההווה : הם מוסרים אותו בצורת הבינוני , שהיא פעולה בהווה , ולא עובדה בהווה , או הם מסתייעים בהשאלה הקונקרטית , בתמונה המוחשית ; ואז ההווה היא היום , בניגוד ל עבר שהוא ה אתמול , ול עתיד שהוא ה מחר . רק קהלת שיקע את הפועל "היה" בזמן עד כדי כך , שיכול היה להמציא הווה לפועל " היה : " "הוה " ( ב , כב . ( המונח הזה , מזלו התמזל x ) . הוא יציין בתקופות מאוחרות יותר את ההווה בתור זמן דקדוקי ...
To the book