אוטופיית הגבריות הציונית וכבוד האדם ב'אלטנוילנד ' של הרצל אורית קמיר ' היינו צריכים להעשות אנשים חדשים , מבלי להתכחש לגזע העתיק שלנו . ן ... או אזן אביב האנושות היה למציאות . ' בנימין זאב הרצל' א . מנוא המפגש המחודש עם אלטנוילנד , במלאות לספר מאה , הפתיע אותי בשפעת הרגשות המסוכסכים שהוליד בי ובעוצמת המערבולת . זכרתי טקסט מיושן , נאיבי , נפוח ומייגע , והנה הוצפתי בתערובת של השתוממות , התפעמות , הערכה , השתאות , מחשבה מחודשת על אודות המפעל הציוני , כעס * תורה לעורכי הספר אשר הזמינו אותי לשוב ולקרוא את אלטנוילנד ולהעמיק בו , ובמיוחד לחנן מנדל על עבודת המערכת . 1 אלטנוילנד , עמ' 2 . 149 הופתעתי מן הפירוט המדויק של החזון המוצע , מהמעוף ומבהירות ניתוחי המצב , מן הבגרות , הגמישות והמתינות שלא זכרתי , מפיסות הנבואה שנתגשמו . 3 למשל מהקטע הבא : 'במאמצים גדולים עצר ( פרידריך ! את עצמו מלפרוץ בבכי קולני . כמעט שלושים שנה עברו מאז שהוא עצמו , כילד , שאל את ה"מה נשתנה . " מאוחר יותר , כשהתבגר , חווה את ההשכלה , את ההתנערות מכל סממן יהודי , ולבסוף , באופן הגיוני , את הקפיצה אל הריק , כיוון שכבר לא ה...
To the book