הקדמה

הקדמה סוגיה חשובה בהגותו של ר' נחמן , הקשורה במקומם של הדעת וחוסר הדעת בהשגות האדם ובעבודת ה' שלו , היא "ענין תכלית הידיעה אשר לא נדע . " סוגיה זו היתה כנראה קרובה ללבו של ר' נחמן , שכן הוא חזר עליה פעמים מספר בשיחותיו עם חסידיו , מלבד בדרשותיו . בבירור סוגיה זו יש כדי להשלים פן נוסף ביחסו של ר' נחמן לדעת , פן המלמד על התפקיד החיובי שראה ר' נחמן בעבודה השכלית ובדעת כדרך וכאמצעי לדבקות באל . בשאלה איך עמדה זו משתלבת במכלול הגותו , כפי שראינו אותו עד הנה , אעסוק בהמשך . החוקרים הבינו באופנים שונים מהו אותו מצב נכסף שאליו שואף ר' נחמן ובו מתקיים "אשר לא נדע . " אברהם גרין הבין שמדובר במצב של ספק , של ערעור האמונה - מצב שהוא שלב בתהליך דיאלקטי מתמשך , הנע בין אמונה לבין ספק . הבנה זו של תכלית היריעה הובילה אותו למסקנה , שעל פי ר' נחמן "חייב אדם לצעוק לאלוהים ולבקש ממנו שאמונתו תתערער " ! לעומת זאת , לעדה רפפורט אלברט היה "ברור שכוונתו לידיעה המיסטית של האל , כלומר , להתמזגות עמו , שאותה הוא רואה כתהליך בלתי פוסק , כעליה במדרגות גבוהות יותר ויותר של ידיעה בלתי אפשרית זו " . בדרכה של רפפורט ...  To the book