ד. השיגעון אצל שבתי צבי ובקרב נביאיו

ד . השיגעון אצל שבתי צבי ובקרב נביאיו ראינו בשכדוי הבעש"ט את התהליך שעבר מייסד החסידות - מאדם הנחשב שוטה וחסר דעת , העושה מעשי שיגעון ודברים מחוץ לשיטה , לדמות דתית נערצת בעלת השראה ורוח הקודש . יתר על כן : הראינו שאותם מעשים עצמם , שהיו קודם לכן עדות לשיגעונו של הבעש"ט , הפכו אחרי ההתגלות לעדות לרוח הקודש השורה עליו . תהליך מקביל אנו מוצאים לגבי דמותו של שבתי צבי ( להלן ש"צ . ( גם ש"צ התחיל את פרסומו כמשוגע , חולה וחסר דעה הנוהג בשיגעון , ורק לאחר התגלותו ניתנה פרשנות חדשה למעשי השיגעון שלו ולמצבי רוחו המשתנים . המעשים עדיין היו " מעשים זרים , " והדיכאון אירע עדיין בלא סיבה מובנת , אך ככאלו הם הפכו לעדות על נשמתו הגבוהה ועל משיחיותו , ושימשו מרכיב חשוב בתיאולוגיה של התנועה השבתאית ובהתפתחותה . גם העימות בין שתי האלטרנטיבות — רוח הקודש לעומת רוח רעה , דבקות לעומת דיבוק - עולה באופן ברור בתולדות התנועה השבתאית , הן באשר לש"צ עצמו ולנביאיו המרכזיים הן לגבי תופעת ההתנבאות ההמונית . נראה שלתקדים זה היתה השפעה מסוימת על התקבלותו ועל תרמיתו של הבעש"ט — השפעה שאעסוק באופיר , בהמשך הדברים . תח...  To the book