ג. הנסיגה והגעגועים: "אהבה גנובה הייתה זאת"

ג . הנסיגה והגעגועים . "אהבה גנובה הייתה זאת" מיד עם השלמת הנסיגה ( 7 . 3 . 57 ) שוב פותחים הסופרים והמשוררים בסרנדה של כמיהות , ערגות וגעגועים לסיני . שפתם הפעם אינה ארכאית מקראית , אך גם אינה יום יומית , פרוזאית . זוהי שפה של ערגה ונוסטלגיה , המדברת במונחים של פרשת אהבה קיצרת ימים שהייתה כה חזקה וארוטית , שאי אפשר היה לעמוד בפניה בשל יופייה . על כן אהבה זו הטביעה חותם בלתי נמחה על האוהב . היא בלתי נשכחת . כותב אהרן מגד , בחתימת א . מ :. " עכשיו יהיה זה זיכרון . זיכרון מסע קצר אל מחוז הילדות . גיחה אל נוף העבר הקדום , מולדת אהבה ראשונה . זיכרון פגישה רומנטית שהופסקה באמצע , בטרם נאמר אפילו המעט . רק חודשים מעטים . ושמות , מקומות מראיהם אבניהם וצמחיהם נטמעו בדם , בחושים בתודעה . בקעו בדמך כלאחרי גשם ושמש , שירים , מנגינות , סיפורים , מחקרים , נזכרו מעליך . פרשיות שכוחות מכבר . אפשר להיפרד אם זהו ההכרח , אבל אי אפשר כבר לנתק את כל ריקמת החוטים שקשרה רבבות אל נופים וזיכרונות . " משה שמיר : "דומה כי כבר יכולים אנו לשיר לסיני את שירה הנודע של רחל , אשר הושר לכינרת : 'ההיית או חלמתי חלום '...  To the book