ר . "שעת המרירות" חוזרת 27 . 12 . 65 ; הדיון על הנוער בכנסת 4 . 6 . 67 - סוף ההמתנה גם הימים שקדמו למלחמת ששת הימים מסוף חודש דצמבר 1965 עד ימי ההמתנה במאי 1967 דומים לקודמיהם ב . 1956-1955 הסופרים והמשוררים מעלים את אותן הבעיות , אותן ההשגות , אותן הקובלנות ואותן הטענות . הם משתמשים באותם המושגים והמינוחים . גם מושאי הביקורת , וגורמי הדיכאון העיקריים , נשארו כשהיו ב 1955 1 1956 הנוער , "החוגים הנוצצים , " והחברה העירונית בכללה , אבטלה , מיתון , "ירידה , " "עריקה" מן הקיבוץ , קרייריזם , אינדיבידואליזם , יצריות , הדוניזם ובילויים . אותם סופרים ומשוררים פעלו בזירת המחשבה הציבורית והם ביטאו אותה הרגשת ייאוש ודיכאון : " ההרגשה כי בעיצומו של דבר הכול אבוד ואין לנו אלא חיים בנשימה קצרה , ולפיכך נאכל ונשתה , כי מחר נמות . " הדיון על הנוער במליאת הכנסת מבטא חרדה , תחושת אובדן ואין מוצא . חברי הכנסת מרוב הזרמים הפוליטיים מסכימים שהחזון החלוצי מתפורר . אין חזון חילופי טוב מן החזון החלוצי . הנימה היא של קינה ואבל , כיוון שהדוברים חווים אובדן . בקוטב "השחור" נמצא הנוער העירוני , בקוטב " הלבן" ...
To the book