|
|
ב . "האור השחור" ינואר 1956 הדיכאון מתעצם סמוך לסוף שנת . 1955 מצב הרוח הדיכאוני הוא ללא נשוא , כך על פי עדות הסופרים והמשוררים . "ימינו , " אומר טוביה ריבנר , בינואר 1956 הם ימי דיכאון : "עוד יום עוד יום עוד יום . / ימינו הברואים / בזוהר האיום / ובין רוחות עוועים / פורח אט ההרס . " / הרעה החולה הגורמת לדיכאון היא '" החוג הנוצץ "' שאינו אלא "כספחת ממאירה" על גופה של המדינה . אין הבדל בין תעשיין לבין מבריח . הם כמו חיות טרף צמאות דם , עטים על השלל עוד בטרם יבש דם הבנים . חוג כזה " יש לעקור מן השורש , " ישראל חייבת "להקיא אותו מתוכה ולהשליך אותו כנצר נתעב , " חוג המתעשרים הזה המשתולל בחיי תענוגות ללא גבול הוא " כעין קן של חולי ממאיר , המפיץ ארסו על כל סביבותיו , שורש פורה רוש ולענה , זרע מרעים , המעכיר את האווירה , ומדבק ברעלו רבים וגם טובים . " " החוג הנוצץ" הוא "מצבר של שחיתות , התפרקות , סנוביזם , " הוא "מפגע קשה . " אסור לתת ל'חוג הנוצץ' להכות שורש בישראל "ולקנות זכות אזרח לעצמו בארץ הזאת . " אלא אם כן , יתקיימו בתנאים מוגדרים "בכפיפות לחוקי המדינה וסדריה ומתוך התאמה למיטב האינטרסים ...
To the book |
אוניברסיטת בר אילן, מרכז צביון
|
|