טו . מיחס ארוטי לארץ ישראל לדיון בשורשים יהודיים - משבר התנועה הקיבוצית ההתבטאות האקסטטית ארוטית כלפי הארץ מתחלפת בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים בהתבטאות שכולה פרוזה , תרתי משמע , עוסקת ברוחני , נוהה אחר יהדות בלתי ניתנת להשגה ומצהירה בריש גלי על הלך רוח של מבוכה , אכזבה ודיכאון . לאחר שוך להט ההתרגשות שאחרי המלחמה , היחס הארוטי לנוף מפנה מקומו לדיון ברוחני ובשורשים היהודיים . והיחס הרגשי ארוטי אל הארץ נעלם כלא היה . אולי תהליך זה של הזיהוי בין קיבוץ לצבא מחד ומציאת סתירה בין יהדות קיבוץ מאידך , הוא משורשי משברה של התנועה הקיבוצית . הזיהוי של צבא וקיבוץ הוא מעין ניסיון לתרגם , על פי דרכם של הבנים , אידיאה למציאות . תהליך שבירת '' הרציפות האידיאית , " שהחל עם הזיהוי בין קיבוץ וצבא והחיפוש אחר יהדות , הגיע לשיאו ולסיומו במלחמת יום הכיפורים . הרציפות האידיאית לא הופרה עד לשנות החמישים , שהרי לא חל שינוי בגישה האקטיביסטית ו"בהלך הרוח המהפכני משיחי" של תנועת העבודה שכוון 74 כולו לחלוציות המיישבת . החייל המשיחי לא ניסה 'להגשים אידיאה במציאות , ' לפחות לא בדרכה הרעיונית של התנועה ממנ...
To the book