יא. תל אביב, התיאטרון הקאמרי - מחאה או הרס עצמי?

יא . תל אביב , התיאטרון הקאמרי - מחאה או הרס עצמי ? התיאטרון , התיאטרון הקאמרי בעיקר , ייצג את ניגודו של אידיאל הגבריות ומטרותיו . יותר מכל סוגה אחרת , היה התיאטרון בעיני עצמו גורם מפכח ו'פותח את העיניים . ' כך תפס את תפקידו . התיאטרון התריע נגד האקסטטיות , נגד הערצת הכוח , הפטריוטיזם , הצבאנות וכר , והתנגד נחרצות לאוטופיה המשיחית . אך רוב הסופרים והמשוררים ראו את התיאטרון כבעל תפקיד הפוך ממה שנטל על עצמו : התיאטרון לדידם הוא גורם מדכא , הרסני , ו'סוגר עיניים . ' על כן "צנזרו" אותו . הורידו בכוח ביקורתם את המחזות שלדעתם רופפו את החזון הציוני ואת הרצון להילחם למענו . לכל אחד מצומתי המרכז היה מחזה שהמחשבה הציבורית נאבקה בו להורידו . מחזה רגיל , מאת יורם מטמור , 1956 , מלכת אמבטיה מאת חנוך לוין , ; 1970 מרשל יריחו , יוסף מונדי , . 1975 הטענה הייתה דומה : המחזות הללו הורסים את מצכ הרוח הציבורי ואת החזון הציוני . רק מספר קטן של סופרים ומשוררים הזדהה עם המחזות הללו , ותפס את האקסטזה וחזונותיה כתופעה תסוגתית ( רגרסיבית ) שלילית ואף מסוכנת . לא פסק הצנזורה הרשמית פסל את התיאטרון . הוא נהדף על ...  To the book