א. התפילה במקרא

א . התקילה במקרא פניות של בני אדם אל האלוהים הנן תופעה שכיחה במקרא על כל רבדיו . פניות כאלה מתוארות בדרך כלל בעזרת הפועל פלל , על הרוב בבנין התפעל : להתפלל , אף כי לעיתים יעדיף המקרא לתאר את פניית האדם אל האל מתוך שימוש בפעלים ובצורות קרובים : להתחנן , לצעוק , לזעוק , לשוע , לבקש , להלל ועוד , כפי שיתברר להלן . מפעלים אלה נגזרים גם שמות העצם המתאימים . נראה שמשמעותו המקורית של הפועל פלל היא בתחום המשפט , והתפילה נתפסה בימי קדם כמעין דין בין אדם לאלוהיו . כך יש לפרש את הפסוק הקשה שבדברי עלי הכהן אל בניו החוטאים : "אם יחטא איש לאיש ופללו אלוהים , ואם לה ' יחטא איש מי יתפלל לו " ? ( שמואל א ב , ' כה . ( הצורה "ופללו אלוהים " מזכירה את החוק הנאמר באדם החובל באשה הרה וגורם לה שתפיל את עוברה : "ענוש יענש .. ונתן בפלילים" ( שמות כ"א , כב . ( אולם כבר בתקופה קדומה הועתק הפועל אל משמעותו המוכרת , ונגזרו ממנו הצורה להתפלל בבניין התפעל ושם העצם תפילה על נגזרותיו , והם מופיעים במקרא למעלה ממאה וחמישים פעם . התפילה המקראית הנה פעולה עצמאית ואינה כרוכה במעשים כגון צום , העלאת קרבנות , מעשה צדקה וכדו...  To the book