|
|
פרק 4 נושא השפה אם נקלע האדם למבוי סתום במישור המעשי , כך הוא הדבר גם במישור העיוני . מלאכת קיום התורה כמר גם הבנת התורה , במידה מסויימת אינם אפשריות . האחת מתנגפת במאמץ המתמיד , ואילו האחרת נתקלת פעם אחר פעם בחמקמקותה של השטה . ובאמת , כיצד ניתן לדבר על אלוהים ? על מה מתבססים התנ"ך והתלמוד , ולאילו אמות מידה הם מתייחסים , כאשר הם מתארים את אלוהים בשפה המשמשת רק ככלי ביטוי לאדם ? האם אלוהים מדבר בשפתם של בני האדם ? האם ניתן בכלל להעלות על הדעת האנשה כה גסה ? ולחלופין , האם יכול האדם לתאר את אלוהים במונחים שבכוחם לתפוס את עצם הוייתו ? האם אין בתיאומורפיזם היהיר הזה משום חילול הקודש ? הבעיה מעלה איפוא שתי שאלות ; מחד , שאלת משמעותם של אותם טקסטים בתנ"ך ובתלמוד בהם אלוהים , המדבר באמצעות הנביאים , נזקק לשפת האדם כדי לתאר את עצמו , ומאידך שאלת הצדקתם של טקסטים אחרים בתנ"ך ובתלמוד , בהם נדרש האדם לאותה השפה האנושית כדי לתאר את אלוהים . המהר"ל מעלה גם הוא את שאלת משמעותן והצדקתן של שפת ההתגלות ושפת התיאולוגיה בעקבותיהם של רבים אחרים , שחלקם אף השתתפו באופן פעיל באותה התגלות חידתית ובאותם תיא...
To the book |
|
|