|
|
פרק 3 החברה האנושית הפרק החותם את "באר הגולה , " הוא אחת מגולות הכותרת של ספרות הרנסאנס היהודי . מתחילתו ועד סופו נושבת בו רוח של סובלנות דתית , הבנה אנושית ואחווה חברתית , הממקמת אותו בין הטקסטים הפתוחים ביותר שידעה המסורת היהודית מימיה . ניתן אף לומר כי האוניברסליזם ממנו הוא שואב את השראתו , הוא כן יותר מאשר זה שאנו מוצאים ביצירות האפולוגטיות של המאות הי"ט והכ / המתבססות על האמונה באבולוציה המוסרית של האנושות , והמסבירות את אכזריותם של מספר מקורות מסורתיים , בקדמוניותם ובפרימיטיביות הארכאית של מנהגי החברות בזמן בו נכתבו . ואילו המהר"ל מאמין באמונה שלמה ותמה בנצחיותם של טקסטים אלה , ובתקפותם המחייבת בכל דור ודור . הם מכתיבים לו , יהודי בן המאה הט"ז , את אותן החובות שהכתיבו לקודמיו בתקופת התלמוד , ואשר יכתיבו לכל יהודי בדורות הבאים . מכאן , שאת הטקסט יש לחקור למשמעותו האמיתית hie et nunc , mnm ^ " נרתם למשימה זו בלהט שאינו אלא גדל מכח העובדה שהטקסטים בהם הוא מתעמק באותה באר שביעית — ואחרונה , אינם עוסקים בבעיות תאורטיות , תיאולוגיות או פרשניות , אלא בבעיות המעשיות של יחסי היהודים עם ...
To the book |
|
|