|
|
פרק 2 משיחיות הומניסטית אולם דימויו של האדם החדש , של אותו homo novus , אינו נקנה אלא במחיר יסורים . אל מול משה של מיכאל אנג'לו ניצבת המלאנכוליה של אלברכט דורר . האינטואיציות של המהר"ל מפראג , בנוסף לכוחו הגאיוני של ההומניסט מרומא , קשורים בקשר הדוק לכובד החששני המאפיין את ההומניסט מנירנברג . ככל אנשי הרוח הגדולים של המאה הט"ז , גם המהר"ל הבין כי האנושות עומדת בפני שלב גורלי בהתפתחותה , ובמרבית בני דורו קיבל גם הוא אינטואיציה זו ברגשות מעורבים , בפסימיות מהולה בחרדות ובספקות , בביקורת ובעצבות . כל אותם מבואות סתומים וכל אותם נתונים חדשים , שקשה היה לקשר ביניהם , כל אותם שינויי פרספקטיבה , שכבר אי אפשר היה לעגן בשיטות הישנות או אפילו לארגן מסביב למכנה משותף אחד , העיקו , הכבידו והכאיבו , אך הכאבים היו של חבלי לידה . מבעד לכל אותם פרפורים מיוסרים ניתן היה כבר להרגיש בצירים , והצמא הפך לבלתי נסבל דווקא מכח הידיעה , שמדובר במאמץ אחרון , ברגע נוסף וסופי , של סבלנות כאובה , לפני שיתגלו המעיינות השופעים , שבהם ניתן יהיה להרוותו . רבים הם הדימויים בהם משתמש המהר"ל כדי להמחיש את חיסורים הכרוכים...
To the book |
|
|